מחר (יום שישי 09/05/08, 22:35) מיכל ואני נתקלט בריף ראף, הרבה אינדי, בריטפופ, וניו-רייב.
יהיה שמח במיוחד אז באמת שכדאי לבוא.
באופן לא רשמי, זו גם מסיבת ההשקה של "דאבל קאסט", בלוג המוזיקה (ועוד כמה ענייני תרבות) החדש שלנו. הוא עוד יהיה עתיר בפוסטים מרתקים שיעשירו את עולמכם, בחיי.
מחר, יום שישי, החל מ- 22:30, אני ועמית קלינג נתקלט בריף ראף לכבוד ימי ההולדת שלנו שחלים במהלך אפריל בהפרש של עשרה ימים זה מזה .
עמית יפנק בסטים של פוסט פאנק ישן, אינדי אמריקאי והיפ-הופ (נסיוני וגם כזה שלא), ואני אתן בראש עם אינדי, בריטפופ וניו רייב. ככה, לסירוגין, במהלך כל הערב. יהיה כיף עד שמישהו יאבד עין.
אם מישהו היה ניגש אליי אתמול ושואל אותי מי האשה שהכי גורמת לי להתעצבן ומוציאה אותי משלוותי, אני משער שאינסטקטיבית הייתי שולף את חנה לסלאו או ציפי שביט, אולי את דנה אשכנזי. הבווקר אני יכול לבשר חגיגית שהאנטי-פייבוריטית החדשה שלי היא רבקה יפה, אני לא מכיר אותה אישית (ולא מעוניין), ורק יודע עליה שהיא דתיה וכותבת טור ב- nrg. בדרך כלל היא משחיתה מילים על נושאים כמו פאות לנשים וערב ראש השנה, שמצידי זה בסדר גמור אם אלה הדברים שמרוממים את רוחה.
בטור האחרון שלה היא ליהטטה קצת סביב "תופעת" ההשתמטות, שכידוע, זה הנושא החם של שנה שעברה (על אף היותו כמעט בדיוני, כך יתגלה אם נפתח גיליון אקסל ונתחיל לשחק במספרים).
באחת הפסקאות שמסיימות את הטור כתבה: "מטריף אותי שבמגדל השן שלהם (בהתייחסות לשופטי בג"ץ), על פי תפיסת עולמם הנאורה, חייו של בני הלוחם שווים לחיי ערבי מעזה".
אם נתעלם מהגזענות שנודפת מהמשפט הזה, אז נשארנו עם טקסט תלוש מהמציאות או מכל חשיבה הגיונית, ובחיי שאני לא רוצה להיות זה שמשתין לגברת רבקה יפה על המדורה, מפוצץ לה את הבלון, או מושך לה בפיאה - אבל חייו של בנה הלוחם באמת שווים לחיי ערבי מעזה. וזה לא בגלל שהאחד חובש כיפה ונושא M16 ואילו השני מסתובב ממורמר כל היום כי הוא קם לתפילה במסגד טרם זריחת החמה, אלא משום ששניהם בני אדם, וחבל שיש אנשים שמסרבים לקבל זאת בשם עליונות גזע, צו אלוהי, או קדושת אדמה.
יש לזה גם קורטוב של פן אישי - היא חירבנה לי את הבוקר, ואני מקווה שמישהו יעשה את אותו הדבר גם לה.
בחברה שבה אני עובד קרסו הערב כמה משרתי הדואר. לא נעים, אבל קורה.
התקשר אחד העובדים והתלונן על הבעיה, הסברתי לו שמדובר בנושא מוכר ושמיטב המוחות המתמחים בשרתי exchange עומלים שעות נוספות כדי למצוא פתרון.
"יופי", הוא אמר, "אבל למה לא שלחתם הודעה במייל כדי לעדכן על כך ששרתי הדואר נפלו?".
שתקנו יחד כמה שניות, הוא הודה לי, איחל ערב טוב, וניתק.
הייתי נותן סכום של יום עבודה כדי לראות את הפרצוף שלו באותן שניות בהן הוא בטח איחל לעצמו התלקחות ספונטנית.
פעמיים נוכחתי לדעת היום שישנם אנשים שאחרי העבודה עושים פעילות שהם מכנים בשם "הליכה ספורטיבית". אני לא מבין למה להם לעשות דבר כזה, כשאפשר לעשות דברים אחרים, כמו למשל, לשתות בירה.
עמיר פרץ בא לקראת חשבון הבנק שלכם והציע להעלות את המשכורת הצבאית לשכר מינימום, משהו באזור של 3800 ש"ח לחודש.
אינני רואה חשבון, אבל ברור כשמש שמדובר בשיפור משמעותי עבור אלה שמסיבות כאלה או אחרות תכננו להתגייס. עם זאת, אל תחששו להתמקח - לפחות 27 ש"ח לשעה (או המקבילה הגלובלית של זה - 4320. יש להבהיר לקצין המיון שזה לא כולל שעות נוספות וסופי שבוע) וביטוח מנהלים בתנאים מועדפים זו דרישה לגיטימית לחלוטין.
אם מציעים לכם פחות מזה - אל תתפנו.
כמובן שאל לכם לשכוח שברגע שתקבלו משכורת שהיא שוות ערך למקצועות אחרים במשק, תצטרכו לתת תפוקה בהתאם, על כל המשתמע מכך - אין יותר שיטוטים בעזריאלי ורביצה של חצי יום בפינת העישון. ואם להיות יותר ספציפיים - להפסיד במלחמה, למשל, זה לא משהו שמתקבל על הדעת, בתור מישהו שהמיסים שהוא משלם יממנו לכם את המשכורת, לא הייתי רוצה לראות ביצועים לקויים כמו במלחמת לבנון השניה, עם תוצאות ירודות גם התקציב יירד, ומהר מאוד תמצאו את עצמכם מבקשים כסף מההורים כמו קודמיכם בתפקיד.
מעתה ועד עולם, אמליץ מדי פעם על כמה שירים שהם פנטסטיים במיוחד לטעמי, ושרצוי שישמעו אותם כל אלה שיודעים מה טוב עבורם.
1. Alaska in Winter Feat. Beirut - Close Your Eyes - We Are Blind [הורדה]
Alaska in Winter הינם הרכב בהנהגתו של בחור בשם ברנדון בת'נקורט, הם עושים הרמוניה ביירותית עם מקצבים אלקטרוניים, לא מפיל מהרגליים, אבל מערער קצת את שיווי המשקל.
הדמיון בין החורף באלסקה לבין ביירות איננו מופרך לחלוטין, ועצם קיומו הוא הרבה מעבר לכך שחברי הלהקה מחזיקים את השם זאק קונדון תחת רשימת האינפולואנסז שלהם. זה מתחיל בכך שקונדון ובת'נקורט הם חברי ילדות, ונגמר בזה שקונדון הוא נגן החצוצרה של ההרכב.
אולי אני סתם פרנואיד, אבל, להביא את החבר המפורסם שלך לנגן באלבום הבכורה שלך (Dance Party in the Balkans) זו חתיכת זריקת אנדרנלין ליחסי הציבור, עם זאת - העובדה שכותבים רבים מאוננים על האלבום הזה כעל פרויקט צד של קונדון הינה קצת חרב פיפיות עבור בת'נקורט ורבים לא יודעים מי לובש את המכנסיים בחדר החזרות שלהם. ואם זה לא מספיק, בהרכב חברה גם הכנרית הת'ר טרוסט, חצי מהצמד A Hawk And A Hacksaw שבעבר היו חברי קבע בביירות. האמת, לא אכפת לי בכלל, בזמן שהם משחקים בסימביוזה, אני נהנה ממוזיקת בלקן-אלקטרו-פולק-ושות' מעולה.
2. Broken Records - Slow Parade [הורדה]
ככל הידוע, השביעייה הסקוטית הזו עדיין לא שברה שום תקליט, אבל בטוח לגמרי שהם קורעים לבבות כאילו אין מחר. נקודת הפתיחה הכמותית שלהם, בשילוב העובדה שכל אחד מחברי ההרכב מנגן בכמה כלי נגינה נותנת להם שיק של ארקייד פייר עוד לפני שתספיקו לומר לעצמכם "רגע, הם נשמעים קצת כמו ביירות, לפעמים גם כמו פרנץ פריננד".
הריליס הרשמי היחיד שיצא להם עד כה הוא אי.פי שמכיל ארבעה שירים, הם נהגו למכור אותו בהופעות אבל כעת ניתן לרכוש אותו דרך המייספייס שלהם. אבל אני מוכן לשים את כל רוחב הפס שלי שמי שיתאמץ מספיק חזק ימצא אותו להשאלה בסולסיק או בבלוגי האלבומים למיניהם.
3. The Futureheads - The Beginning Of The Twist [הורדה]
הסינגל החדש של של הפיוצ'רהדס הוא חתיכת סיבה לחגיגה. מדובר בלהיט עם רוח כיבוש ואנרגטיות כמו לצבא בהשפעה של קוקאין - כיף צרוף.
אם ככה הולך להשמע האלבום השלישי שעתיד לצאת בעוד מספר חודשים, אז היה שווה לסבול את הקודם שהיה מחורבן ואיכזב באופן מוחלט ביחס לראשון. רק בגלל הפאשלה של האלבום השני, שווה לקוות שבן הילר, הברנש שהפיק אותו, יהפוך למחוסר עבודה ולא יעבוד יותר בעיר ההיא, כך לא תגרם עוגמת נפש נוספת לאנשים שציפו למשהו שיהפוך לאחד מאלבומי השנה שלהם, ולבסוף קיבלו אסופת שירים שאחרי מספר השמעות הפכה למיותמת, זאת על אף שהוא עשה עבודה סבירה עם Think Thank של בלר, למרות שגם במקרה ההוא מדובר בירידה ברמה ביחס לקודמים של הלהקה, ומזל שהיה שם סינגל מוצלח כמו Out of Time שיכסה לו את התחת.
4. Liam Finn - Second Chance [הורדה]
זו לא הצהרה רשמית, אבל נראה לי שהבחור הזה הוא היורש של אליוט סמית' - הוא מרגש, הלחנים והמילים שלו ברמה, והוא נוירוטי ברמה כזו שממצבת אותו בחבר'ה הטובים, אך במקבלים גם עוטה מסיכה של כריזמתיות כדי שלא יחשבו שהוא לוזר.
במוצ"ש הקרוב, מיכל הניג ואנוכי נתקלט בריף ראף (גרוזנברג 22, ת"א) החל מעשר וחצי לפני חצות. נשמיע אינדי, בריטפופ, ופוסט־פאנק.
תבואו, יהיה שמח.
מעתה ועד עולם, אמליץ בכל שבוע על חמישה שירים שהם פנטסטיים במיוחד לטעמי, ושרצוי שישמעו אותם כל אלה שיודעים מה טוב עבורם.
1.Sonic Youth - Superstar [להורדה]
אני לגמרי סאקר לקאברים של להקות רוק לבלדות מלנכוליות - השיר הזה נכתב ובוצע לראשונה על ידי הרכב סוף סיקסטיזי בשם Delaney, Bonnie & Friends שגם אריק קלפטון היה חבר בו. השיר נשא את השם "גרופי (סופרסטאר)" עד שהופיע באלבום להקתו של ג'ו קוקר תחת השם Superstar, משם הוא התגלגל לידיים של צמד הקרנפנטרס שב־ 1971 הפכו אותו להמנון המלנכוליה של המצעדים באותה תקופה. קצת דומה למה שסקיטר דיוויס עשתה עם The End of the World שלה כמעט עשור לפני כן.
שלושים ומשהו שנה מאוחר יותר גיליתי (בזכות כרובי) את הקאבר של סוניק יות' ואחרי השמעה אחת הוא הפך לאחד הקאברים האהובים עליי ever, ובחיי שאני לא מגזים. כל הפעמים ששמעתי אותו לאחר מכן רק הוכיחו לי שאני צודק.
וסתם שתדעו, הקאבר הזה בין השירים הבולטים באלבום מחווה לקרפנטרס שיצא ב־ 1994, וחזר להיות אקטואלי לאחרונה כחלק מהפסקול לסרט ג'ונו.
2. Black Kids - Love Me Already [להורדה]
לטעמי מדובר באחת מהחבורות הכי מדליקות שיש כיום במוזיקה, יש להם קצב מקפיץ, מילים טובות, ומלודיות סוחפות. הם נשמעים כמו מעבד מזון שדחסו לתוכו את הקיור ואת The Go! Team. אני מצפה לאלבום שלהם ומקווה שלא יעשו לנו Voxtrot.
3. Arctic Monkeys - You Know I'm No Good [להורדה]
בסיבוב ההופעות האחרון שלהם התחילו הקופים הארקטיים לבצע כיסוי לסינגל של איימי ווינאהוס. ועכשיו, אחרי שני אלבומים, די ברור שלמעשה, מדובר באחת ההקלטות הכי טובות שלהם.
4. Under Electric Light - This Moment [להורדה]
תחת אור חשמלי הם צמד שוגייז מאזור מונטריאול שעושים משהו שנשמע מאוד דומה לדת' קאב פור קיוטי בתכנים, ולרדיו דיפרטמנט בסאונד, רק עם פחות מגברים חרוכים.
5. Lightspeed Champion - Stay The Fuck Away From Me [להורדה]
את דבון היינס הכרתי דרך האלבום Falling Off The Lavender Bridge שיצא בשנה שעברה. לא הייתי רוצה שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי, כי מצב הרוח שלו לא בשמים, ולפעמים אתה לא רוצה לחיות עם דכאון של מישהו.
קצת מביש להודות ששיר שבמרכזו עומד המשפט "תזדייני, יקירתי" מצליח להרגש אותי. מדובר בהקלטה מאוד מינימליסטית וחסרת הפקה שיצאה לפני האלבום הנוכחי. האלבום הוא ההיפך הגמור מהבחינה הזו. תוכלו לשמוע את כולו במייספייס שלו כדי להיווכח.
נגיד שעכשיו שישי בערב ובא לך להכין פיצה. לא באמת פיצה, אלא סתם משהו שמתיימר להיות דומה אם לוקחים פיתה וזורקים עליה גבינה וקצת תוספות.
את מתכופפת ומוציאה תירס ממדף השימורים, כשאת מניחה את הקופסא על השולחן את נזכרת שאין לך, בעצם, איך לפתוח אותה. את הרי שמאלית, וכל הפותחנים מיועדים לאנשים עם יד ימין דומיננטית. אז מה, לא תאכלי פיצה? בדקת במקרר אבל אין שם כלום, בדרך כלל השותף הוא זה שפותח את הקופסאות, אבל הוא עובד במשמרת ערב, ואת לבד בבית עם הכלב.
ובשבילך, אין דבר כזה פיצה בלי תירס. בניסיון נואש את בוררת בין המצרכים בכל המדפים, אולי תיהיה קופסא עם לשונית שניתן לפתוח מבלי להשתמש בפותחן. אחרי שלא מצאת באף אחד מהמדפים, את מנסה שוב את המדף של השימורים, להפתעתך את מוצאת שם קופסא כזו. זה עושה לך, באותו הרגע, להרגיש ממש מאושרת.
כשתפזרי את התירס על הפיצה תראי בשלב מסוים שזהו - מספיק לך, אבל אולי תעצרי לרגע, ותחשבי שמה, לא אפזר עוד קצת בשביל התחושה של השליטה?
alex@al-x.net
דואר אלקטרוני
אפשר גם לרסס פוסטים ותגובות.
